אדם טרלר אפטוביץ, פעל למעלה משני עשורים להנצחת היהודים שנרצחו בכיבוש הגרמניעם בתחושת מחויבות גבוהה.
נולד בקרקוב, בן יחיד אמו, אווה טרלר אפטוביץ, אביו, ד”ר נחום רישרד אפטוביץ,
אמו נרצחה ב-1941 בהיותו בן 8 שנים בלבוב . יתר בני משפחות הוריו בבוכניה ובוויליצקה נרצחו ב- 1942. אדם ניצל עם אביו שהיה רופא ועבד בבית החולים.
מיוני 1941 ועד אפריל 1945, היו אדם ואביו אסירים ב-10 מחנות ריכוז, כשבחלק מהם עבד האב כרופא. אדם שרד בזכות אישיותו המיוחדת של אביו, מסירותו ואומץ ליבו. בשנת 1945 שוחררו ע”י האמריקאים ממחנה בוכנוולד. עלו לישראל ב-1950, ועבד ככלכלן.
אדם הקים באתרי הרצח לוחות זיכרון לזכר משפחת אמו בבוכניה ובוייליצ’קה לזכר משפחת אביו.
יחד עם זאת החליט שראוי להנציח את כל היהודים שנרצחו ע”י הגרמנים ולא רק את בני משפחתו. במהלך ביקוריו הרבים בפולין הגיע אדם למסקנה שרוב קורבנות השואה לא הונצחו או לא הונצחו כראוי, ואתרי זיכרון רבים מוזנחים ונטושים. במשך למעלה מ-20 שנה אדם יזם ופעל להנצחת היהודים שחיו בפולין, ובשנים האחרונות פעל גם ברוסיה, אוקראינה, ובלארוס.
אדם דאג שנוסח הדברים על לוחות הזיכרון, שנכתב בשפה המקומית, באנגלית ובעברית, יהיה שהיהודים נרצחו על ידי הגרמנים (ולא כפי שהיה כתוב פעמים רבות- “פשיסטים”, “נאצים” או “היטלראים”
באפריל 2015, זמן קצר לפני פטירתו, סיכם אדם את פעילותו רבת השנים וכך כתב רצ”ב המסמך:
